שו"ת הרשב"א חלק ד ס״א

שאלת: שליש שמת ונמצא שט"ח שהושלש בידו, ולא נמצא באיזה ענין הושלש בידו. והמלוה אומר: שאינו פרוע. הדין אם מי? וכן אם הלוה מודה שאינו פרוע, מי חיישנין לקנוניא, או לא?

תשובה: כל שנמצא שטר של ראובן שיש לו על אחרי' ביד שמעון, ואין שמעון יודע מה טיבו, לא יחזיר עולמית, לא לזה ולא לזה. ואפי' חייב מודה. דתנן בפ"ק דבבא מציעא כ' ע"א: מצא שטר בין שטרותיו, ואינו יודע מה טיבו, יהא מונח עד שיבא אליהו. ואם יש עמהם סמפונות, יעשה מה שיש בסמפונו'. ומדלא קתני: ואם המחוייב מוד' יחזיר, כדקתני. ובזמן שהאשה מודה, יחזיר לבעל, ש"מ: דלעול' לא יחזיר, ואפ' כשחייב מודה, דחיישינן לקנוניא. ואלא מיהו, זו למעשה, וכן עשו רבותיי נוחי נפש מעשים אפילו בשטרות שנמצאו חתומו' ביד סופר מתא. אבל להלכה אני אומר: דמשנתינו דוקא בשנסתפק לו מי שנמסר השטר בידו. אבל אם מת הוא, ומצאו בנו בין שטרותיו, שורת הדין יחזירנו למלוה. דאין ספק של מי שלא נמסר בידו לא מעלה ולא מוריד. בספרי שאלות ותשו' ששם עמכם, תמצאו דבר זה עמכם בארוכה בטעמו וראיותיו שהשבתי לרב רבי שלמה הקטן ז"ל.